פסק-דין בתיק ת"ק 45217-07-12

1.         בפניי תביעה על סך 10,200 ש"ח שלפיו, התובעת שהינה מורה לנהיגה נתנה לנתבעת 120 שיעורי נהיגה לפי 85 ש"ח כל שיעור ובסך הכל 10,200 ש"ח.

            בית הספר לנהיגה הינו נכס שנשכר על ידי התובעת מבעלה של הנתבעת והוא פנה לתובעת כדי לקזז את שכר הלימוד מדמי השכירות שחייבת התובעת לבעלה של הנתבעת עבור דמי השכירות, אך הוא זנח את הרעיון הזה והתובעת עזבה את הנכס כשלא הוסדרו פעולות הקיזוז.

            התובעת צירפה לתביעה קבלה על תשלום אגרת רישוי מטעמה ודף של תאריכי השיעורים שנתנה לנתבעת, כשהכרטיס מגלה יתרת חוב בסך 10,200 ש"ח.

2.         לעומתה טענה הנתבעת בכתב הגנה, כי היא שילמה את חובה במלואו, ושהיא עברה לבית ספר אחר ואחרי 55 שיעורי נהיגה היא קיבלה רישיון נהיגה.

3.         הצדדים זומנו בפני ונתנו עדות.

            עדות התובעת ;

            התובעת טענה, כי הנתבעת לא שילמה עבור שיעורי הנהיגה מתוך הנחה שהיותה חייבת לבעל ולאחיו דמי שכירות עבור הנכס שבו נמצא משרדה הם ישבו להסדיר את נושא הקיזוזים.  לטענת התובעת המשכיר החליף לה את המנעול והיא לא יכלה להיכנס למשרדה ונאלצה להשיג צו עשה שיאפשר לה כביכול להיכנס למשרד להוצאת חפציה.

            התובעת חזרה על תביעת וטענה שמגיע לה סך של 10,200 ש"ח עבור 120 שיעור נהיגה.

            עדות הנתבעת ;

            העדה הכחישה שהיא למדה 120 שיעורי נהיגה אך, מאידך היא טענה שלא ערכה כל רישום לשיעורים והיא מביאה לדוגמא יום 07.08.2011 שרשומים בו שני שיעורים וטוענת שביום זה היא נכחה אצל רופא בין השעות 17:00 עד 18:00, כי בבוקר של אותו יום היא נפלה ולא יכול להיות שקיבלה שיעורים.

            הנתבעת טענה, כי היא שילמה לתובעת סך של  3,000 ש"ח, אך היא סירבה לקבל ואז הסכום ניתן לבנה של התובעת.

            עדות באסם, בעלה של הנתבעת ;

            לטענת עד זה אשתו - הנתבעת למדה בין 30 ל- 35 שיעורים.

            הוא טוען, כי הוא שילם 3,000 ש"ח, אך לא זוכר מתי וטען שהתובעת לא נכחה והוא נתן לבן את הכסף וכשנשאל שאשתו העידה שהתובעת כן נכחה ושסירבה לקבל את הכסף, הוא השיב שעבר הרבה זמן ואינו זוכר.

4.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובדברי שני הצדדים, אני מקבל את התביעה.

            עדותה של התובעת הייתה מהימנה ולא נסתרה על ידי הנתבעת והעד מטעמה.

            התובעת צירפה כרטיס לניהול השיעורים מטעמה וזה לא נסתר על ידי הנתבעת.

            לא יעלה על הדעת שבמשך למעלה משמונה חודשים תקבל הנתבעת רק 30-35 שיעורי נהיגה, ותספיק להיבחן מס' פעמים במבחן מעשי. הדבר מנוגד לכל הגיון. 

            הנתבעת טענה לתשלום סך של 3,000 ש"ח, אך הדבר לא הוכח.  אדרבא, קיימת סתירה בין דבריה לדברי בעלה, באשר לנסיבות תשלום סכום זה.   הנתבעת טענה שהתובעת נכחה בעת שהתשלום שולם לבן שלה, וכי היא סירבה לקבלו ואילו בעלה טען שהתובעת לא נכחה ואז הוא טוען שאינו זוכר.  ברור הוא שזכרונו של העיד הינו סלקטיבי.  הוא יודע לזרוק מס' שיעורים שזה בין 30 ל- 35, זכר תשלום סך של  3,000 ש"ח אך לא זכר אם בעת התשלום התובעת נכחה או לא נכחה.